קיר ניצב בחזית, על פני הרחוב, רומז על כך שמשהו עומד לקרות. תוך כדי הליכה, מתגלה קיר נוסף, הזה מסתיר בריכה רדודה בה משתקפת חזית נמוכה, סימטרית כמעט. החזית מורכבת משלושה נפחים, באחד מהם פתח. מאחוריו מתגלים חללי הפנים של הבית ומיד שוב מבט כלפי חוץ.
מהלך זה מתאר את הכניסה ל"בית הקורטן". כניסה אשר אינה מוגדרת כמקום סטטי – דלת או פתח, אלא כמרחב המקופל בתנועה, הליכה. מהלך זה אופייני לתפיסה האדריכלית של שרם, בה חללי הבניין נגלים האחד אחרי השני, נחשפים לפתע ונעלמים ואז מתגלים מחדש. חווית החלל בבית הקורטן מתאפשרת באופן הראוי ביותר תוך כדי הליכה, תוך כדי תנועה במרחב. ההליכה בו, המבטים והשינוי שקורה בין חלל אחד לאחר חוזרים ומופיעים כמעט בכל פרויקט של שרם. חללי המעבר (המסדרונות, לדבריה), אינם משרתים רק כמערכת פונקציונלית המיועדת למעבר של דרי הבית מחדר אחד לאחר. המסדרון הוא חלל משמעותי בזכות עצמו, המתפקד לעיתים כעמוד השדרה של הבית, אשר מתווה ומלכד את מארג החללים כולם ולפעמים משרת את ההולך בו גם כמעבר בתודעה — בין תפיסת חלל ואור אחת, לאחרת. עומק השדה והריבוד של החלל מתקיימים גם באמצעים נוספים, למשל, חללי חוץ פנימיים (פטיו היא מילה קטנה מדי עבורם) וקירות שקופים (חלון היא מילה סגורה מדי עבורם).
טקסט: אדריכלית דנה גורדון
תגיות
