במעשה היצירה האדריכלית, על האדריכל למצוא פתרון אחד למספר רב של בעיות, בשל היכולת להקים מבנה אחד בלבד מתוך מגוון רחב של חלופות אפשריות. הבעיות הניצבות בפני האדריכל מקורן, בעת ובעונה אחת, במערכות ערכיות (רגשיות ואיכותיות) מצד אחד ובמערכות פיזיות (טכנולוגיות וכמותיות) מצד שני. טיבן של אלה שהן לעתים קרובות מנוגדות, סותרות, ובעלות הדגשים שונים בתכלית. מציאת פתרון שאיננו על דרך הפשרה העונה חלקית על חלק מהשאלות, אלא כזה המשיג את כל המטרות ובשלמות – הינה קשה ונדירה ביותר. האדריכלות ה”טובה” הינה זו שלא רק מצליחה להציג פתרון שלם שכזה, אלא שהוא גם פשוט וברור לכולם.
אין צורך במבנים ובפתרונות מורכבים ומסובכים על מנת ליצור אדריכלות “טובה” שכזו, די בכמה מחוות גדולות ופשוטות, ה”הגיון הפנימי” של העבודה, המציע פתרון פשוט אחד למכלול האילוצים והבעיות, ביחד עם השמירה הקפדנית על אפן יישומו המפורט, הם הקובעים את טיב היצירה, את רמתה ואת מידת עמידתה במבחן הזמן.
מזירה פיזית לישות וירטואלית
עם הפסקת המסחר בארבעת אולמות המסחר (בשנת 1999) עברה גם הבורסה בתל-אביב למסחר אלקטרוני מלא. את זירת המסחר האנושי, הצבעונית והרועשת, החליפו מחשבי ענק חרישיים, נסתרים מעין. התמונה המפורסמת של האולם הגדול בשעת המסחר, נעלמה בהדרגה מכל אמצעי התקשורת וכך גם מתודעת הקהל הרחב. בתכנון ובניית המבנה החדש נדרש, לכן, האדריכל להציע תדמית פיזית חדשה, המתאימה לישות הנוכחית שהינה וירטואלית לחלוטין.
הבניין כ”אייקון” של הבורסה
השימוש בבניין החדש עצמו כמה שיסמל את ייחודיות הבורסה מציב מספר קשיים: המבנה איננו גדול במיוחד במידותיו ולידו נמצא “מגדל שלום”, הגבוה ממנו פי שלשה. גם הצורה הקובייתית שלו, שנקבעה בתכניות העירוניות למגרש, איננה מקלה על כך. הרחובות והבניינים הקיימים מסביבו צפופים למדי. הפתרון העיצובי שנמצא היה לעטוף את הבניין כולו באלפי רפפות של זכוכית מודפסת. אלו משנות את צבען בשעות היום והלילה ובעונות השנה המתחלפות. קיר ה”וילון–רעלה” הזה מעשיר את מראה הבניין מבחוץ, אך גם מצל על המשרדים שבתוכו ומחדיר אליהם במשך היום אור טבעי ומסונן. מסביב לבניין שופצו הרחובות אחוזת בית ומונטיפיורי, על ידי שדרוג התשתיות העירוניות שבהם, ריצופם מחדש, ופיתוח המדרכות ורחבת הכניסה המזרחית ל”מגדל שלום”. למראה האפרפר – מצד אחד, והחדשני – מהצד השני, של רפפות הזכוכית, התווסף “קישוט” האופייני במיוחד לכל בורסה: עמוד מרובע הניצב על המדרכה שליד הכניסה (“טוטם”), עליו יוקרנו ללא הפסקה שערי המניות הנסחרות באותה עת. הטוטם הצבעוני והדינמי הזה, יחד עם הבניין האפור והיציב שמאחוריו, יהפכו, ללא ספק, לאייקון החדש של הבורסה בישראל.
הכניסה ופנים הבניין
מבואת הכניסה לבניין תוכננה כך, שתשמש הן לכניסה רגילה לבאי הבניין והן למגיעים אל מרכז הכנסים ומרכז המבקרים (והמוזיאון) שבו. חלל הכניסה (ה”אטריום”) שמעל המבואה, עובר בכל הקומות וגובהו קרוב ל- 50 מטרים. שתי דפנות של החלל הפנימי הזה הינן מסדרונות ומעקות הזכוכית של קומות המשרדים ושתי האחרות הינן חזיתות הזכוכית הכפולות של הבניין, הפונות לרחוב אחוזת בית. בראשו של אותו חלל- קרוי (“סקיילייט”) מזכוכית. שלש מעליות הנוסעים הנעות בו הינן שקופות גם כן. בתוך מבואת הכניסה והחלל הפנימי מוצבת במת אירועי “פתיחת המסחר” של הבורסה. במה זו כוללת מסך הקרנה אלקטרוני גדול, המשלים את עמוד ההקרנה החיצוני שברחוב. גם עיצוב הפנים של הבניין נעשה ברוח דומה לעיצובו החיצוני, של “שמרנות וחדשנות גם יחד”: מחיצות זכוכית (שקופה וחלבית) עם דלתות עץ צבועות לבן, תקרות עץ אקוסטי לבנות, שטיחים וריהוט חומים, אור יום במרבית שטח הקומות, עם תאורה מלאכותית בלתי ישירה, הכל בקווים פשוטים ובצבעוניות מאופקת ככל האפשר.
תגיות
