בית מגורים מסקרן במבנה יוצא הדופן שלו, נבנה במרכז הארץ, נושק לשמורת טבע וקרוב לים. "ביקשתי להציע מפגש חדש בין הבית הפרטי למרחב הציבורי ולעורר מחשבה", מסבירה מתכננת הבית, קרן מילכברג-פורת "לא עוד בית שניצב מולנו בתוך הרצף המוכר, אלא מקטע שונה, המציע לעוברים ושבים לחוות משהו חדש בהליכה ברחוב, בדומה להרגשה של הליכה בפארק".
“הבית מאחורי הגבעה” אינו מוקף גדרות וכך הוא מציע נקודות רבות למחשבה מחודשת על המפגש הזה של בית ורחוב: מה רוצים להראות ולשתף ומה להסתיר מהעין? האם אדריכלות היא בהכרח הצבת מבנה אורתוגונלי כזה או אחר למול עיננו?
היה צורך גם לשלב בין העדפות שונות של בעלי הבית וניסיון לייצר סינרגיה ביניהם. האחד רצה בית מודרניסטי, המסתיר את העדפותיו האדריכליות מהעוברים ושבים ובת זוגו רצתה לשלב בבית את זיכרונות ילדותה בסביבה של טבע פראי (לא בישראל) ורצתה לשחזר מקום המאפשר מפגש עם שכנים באופן בלתי אמצעי ואף להציע להם להיות חלק מהמתחם.
הקונספט שהציעה לכן מילכברג-פורת, היה לייצר גבעה אשר מאחוריה יסתתר הבית ודרכה יכנסו אליו. הבית מונח בין “שרידי כורכר” אופייניים למיקומו הגיאוגרפי והתכנון יהיה באופן כזה שמכל חזית יהיה אזכור לגבעה הכורכרית. התכנון המקורי כלל שלב שלא יצא לפועל, בו תוכנן להוסיף שכבות כורכר שנאספו והיו אמורות להיות משוכבות בגבעה, ליצירת מראה גבעת כורכר טבעית (בדומה לגבעת הכורכר המפורסמת בסמוך לכביש ליד מלון הילטון בת”א, אשר רבים לא יודעים שהגבעה שם מלאכותית). אלא שבעלי הבית אהבו את הטקסטורה שהתקבלה בשלב הביניים וביקשו להשאיר את הפרויקט במצב זה ולתת לפטינה שתיווצר עם השנים לשוות מראה טבעי יותר.
למתבונן מהרחוב, הגבעה היא הדבר הראשון שהוא רואה כחזית הבית ולאט לאט מתגלים שאר חלקי הבית. חלון מתכת מקובע בחזית, כדי לתת סימן ראשון לכך שישנו בית מגורים הטמון ומשולב בתוך הגבעה, בעלת הצורה האורגנית. משמאל ומרחוק יותר נראית גם קונסטרוקצית ברזל חומה מאותו החומר של חלון הברזל בקדמת הגבעה.
הבית בן שתי הקומות מתוכנן על מגרש בשיפוע גדול וחלקו מוסתר בתוך האדמה. כדי לפתוח אותו לאוויר, מוקם פאטיו שמחלק את הבית לשניים ומשמש כחזית פתוחה לאזור השקוע. כמו כן נחפרה חזית נוספת, שהגישה אליה דרך תעלה בתוך הגבעה.
כל עבודותיה של מילכברג-פורת, הן ערכיות ומתוכננות בגישה ברת-קיימא וכך גם בית זה משלב היבטים אקולוגיים השומרים על כדור הארץ ועוזרים ללקוחות לקבל מוצר טוב יותר, הן ברמת צריכת החשמל ובידוד כגון גג ירוק (נשתל רק לאחרונה וטרם צמח). הגבעה משמשת כבידוד תרמי ונמצאת בעיקר באזורים בהם השמש ישירה וחזקה (חזית דרומית, מזרחית, מערבית). בגבעה שולבו תעלות שתילה עם מערכות מים וניקוז מתאימות.
החומרים שנבחרו לפרויקט תומכים גם הם בגישה הטבעית ובת-קיימא, באמצעות שימוש באבן, מתכת ועץ ובהעדפת עבודה של בעלי מקצוע מקומיים וכן בחומרים מקומיים (כגון כורכר שהוא אבן חול מקומית), כדי להפחית את טביעת הרגל הפחמנית. בכורכר נעשה שימוש גם בגבעה, גם בריצוף פנים וגם בשבילים סביב הבית. עץ אקויה (אומנם מיובא) הידוע בערכיו ברי-הקיימא, משמש בדקים ובמקומות נוספים.
לגבי היחס של הבית לסביבה אומרת המתכננת “אני מודעת לביקורת שאולי עולה כי הבית ‘נטוע’ לא בקונטקסט הנכון לו, בין בתים רגילים בשכונת מגורים קיימת. אך אין לפעמים דרך להראות רעיון חוץ מלבצע אותו ולעורר מחשבה”. יתרה מכך, היא רואה בבתים כאלה חלק מחזון כולל שלה “הייתי שמחה לתכנן שכונה שלמה שהמרחב הציבורי שלה נראה כמו פארק, בו בתי המגורים נשארים חבויים ולכל אדם אפשרות להגשים את רצונותיו, מבלי ליצור כאוס סגנוני במרחב הציבורי של שכונות צמודי הקרקע מחד, או אחידות משעממת מאידך. אני מקווה שזה יכול להציע דרך חלופית איך שכונות יכולות להיראות”. יחד עם זאת, בתפיסת עולמה, היא רואה מקום לאדריכלות נוכחת, שאין צורך להסתירה ותורמת למרחב הציבורי בהנכחת תפיסות אחרות, כפי שבאה לידי ביטוי בפרויקטים אחרים שלה בעלי אופי מודרני.
תגיות
